"היה לי ברור שזה הדבר הכי חשוב והכי נכון עכשיו לעשות. להתייצב ליד חבריי ליחידה ולצד מדינת ישראל כולה. עליתי על הטיסה הראשונה לישראל".
שי הוא מהתלמידים המייסדים של כפר הנוער החקלאי "זוהרים". הוא גדל במשפחה חרדית ולא מצא את מקומו תחת תכתיבי החברה בה גדל. מהר מאד נפלט ממסגרות החינוך החרדיות המקובלות ואיבד את דרכו.
בזמנים קשים אלה, ולאורך כל חייו, הרב היה המצפן שלו. שי מספר: "כשפגשתי לראשונה את הרב גרוסמן, איבדתי את דרכי והיה לי מעט מאוד אמון בעצמי. עזבתי את הישיבה והייתי מוקף בפשע ובסמים. זה לא הייתי אני, אבל לא היה לי מושג איך למצוא את הדרך חזרה".
כשהגעתי לזוהרים זה עדיין היה בגדר חזון של הרב. "אין כאן כלום!" אמר. הרב גרוסמן השיב לו: "אתה וחבריך תהיו אלה שתיבנו את המקום, תבנו את הבית החדש שלכם. וכך היה, במשך חודשים בנינו, סללנו, עדרנו והקמנו כפר יפייפה בלב ליבו של עמק האלה. וכך, מגיל 16, הרב גרוסמן היה כמו אבא עבורו.
"בכפר זוהרים חינכו אותנו לנתינה ותרומה חזרה לחברה ולמדינה" מספר שי. כנער שגדל בסביבה חרדית, שירות בצבא לא היה על הפרק. יתרה מכך, שי לא הכיר אף קרוב משפחה או אפילו מישהו בשכונה שהתגייס לצבא. בכפר זוהרים שמים דגש על חשיבות השירות הצבאי והתרומה למדינה ושי כמו יתר חבריו בזוהרים התגייסו לשירות משמעותי בצה"ל ביחידות מובחרות.
שי סיים את לימודיו בזוהרים בהצלחה, שירת בצה"ל ולימים הקים משפחה חמה ואוהבת ולו ארבעה ילדים. "הרב עודד אותי להתחתן עם חברה שלי וערך את החתונה שלנו. קראתי לבני הראשון אור ולבני הרביעי דוד על שמו" מספר שי. כיום שי מתגורר עם משפחתו במיאמי ארה"ב.
ב-7 באוקטובר, היחידה של שי נקראה לגבול עם עזה ושי עלה על הטיסה הראשונה לישראל. המשימה של היחידה הייתה לזהות גופות בקיבוץ בארי ולשלול את האפשרות שאנשים נלקחו כבני ערובה.
"היה לי ברור שזה הדבר הכי חשוב והכי נכון עכשיו לעשות. להתייצב ליד חבריי ליחידה ולצד מדינת ישראל כולה. אני שזכיתי לקבל כל כך הרבה בכפר זוהרים, למדתי שם בכפר שצריך גם לתת. ואין תחושה יותר טובה מנתינה. חינכו אותנו בכפר להחזיר בחזרה לחברה ולמדינה וזו ההזדמנות שלי לעשות את המעשה הנכון ולתרום את חלקי במלחמה".
